נושא משמורת הנגזר לצערנו מעניין גירושים לרבות מזונות ילדים וכד', לעולם ולתמיד לא הופך פתור ופסק דין לעולם אינו סופי, וניתן לפתוח אותו מחדש בכל עת כשנוצר שינוי נסיבות המצדיק בחינה מחדש של טובת הילד.
הסכמים בין הורים בנוגע למשמורת בנוגע להסדר ראיית הילד לא מחייב את הילדים ובית משפט יכול לבחון ולבדוק באמצעות אנשי מקצוע האם הסכם גירושין שנחתם ביניהם עשה חסד וצדק גם עם עניין טובת הילדים. מאמר זה יעסוק בכל הקשור בעניין משמורת לרבות בעצם טובת הילד בסופו של יום.
להורה השני שאינו ההורה המשמורן, הזכות לבקר את הילדים ולפגוש אותם על פי הסכם גירושין שנגזר בעצם ממצב גירושים שבין בני הזוג, ההסכם קובע כאמור גם את כל עניין מזונות ילדים לרבות דברים כאלה ואחרים.
הסדר הראיה ייקבע כמו כל סעיף בהסכם באופן סדיר בין הצדדים לבד או באמצעות בית משפט שיפסוק אם הצדדים לא מסוגלים להגיע להחלטה או הבנה בנושא הזה וכל זאת שוב על מנת לקבוע את טובת הילד מבלי לפגוע בצרכיו האישיים והפיזיים שהרי אין הוא צד או כלי בלחמת הגירושין.
מקובל מאוד שעובדת סוציאלית נכנסת לתמונה כאשר יש ויכוח על משמורת או על סדרי ראייה, והמפגשים נקבעים בהתאם להמלצותיה המוגשות בתסקיר סעד. יש מקרים שבית משפט ביוזמתו על פי בקשת אחד הצדדים יבקש חוות דעת של פסיכולוג על מנת לפסוק גם בעניין מפגשים וכל זאת משום שתהליך גירושים או הסכם גירושין לא היה ברור ויש לחדד את עניין משמורת הילדים באופן חד וחלק על מנת שלא יפגעו חלילה.
הסדר ראיה מקובל הוא 2 ביקורים בשבוע באמצע השבוע ושבת שנייה כשהילד נלקח ומוחזר מהבית בשעה הנקבעת. בחגים למשל נהוג לחלק את החגים בצורה מחזורית כל שנתיים יבלה הילד עם אחד מההורים את החגים. במידה ויש רצון לקחת את הילד אל מחוץ לגבולות הארץ יש לציין הסכמה מראש על ידי אחד ההורים ויש הורים שירצו להחמיר עם ערבות ויש שלא מסכימים ומוציאים צו עיקוב יציאה לגמרי על מנת למנוע הברחה או מעשה דומה אל מחוץ לגבולות המדינה.
ישנם מקרים שבהם הסכם גירושין לא יכול לתמוך לרבות לא משמורת ילדים ובטח לא כל המתנהל לרבות מזונות ילדים שמדובר בהורים שהתגרשו והוא תסמונת ניכור הורי דהיינו אחד ההורים למקרה שלנו האם מסיתה את אחד הילדים כנגד ההורה השני וגורמת לנתק עם האב ואז הילדים הופכים להיות סרבני קשר או ילדים מורדים. הורה שמבצע דבר כזה לא מודע באמת לצורך של הילד לא רגיש לו ולכן עדיף לילד לגדול אצל הורה אחד או הורה שיאפשר את הקשר לשני צדדים להבדיל מבן זוגו לשעבר.
כשמדברים על צורך של אחד הילדים ללון אצל אחד ההורים שאינו בעל משמורת אין קביעה חד משמעית שמדובר בילד בעל גיל צעיר מאוד. יש שופטים שיגידו שכשהילד בן חצי שני עד שנה יוכל ללון אצל ההורה אחר ויש שיגידו שהילד יוכל לבלות איתו אפילו שישי שבת רצוף כולל לינה רק שיגיע לגיל שנתיים או שלוש מחמת מחשבה של הכרות טובה יותר של הילד והתרגלותו למצב הנתון. גם פסיכולוגים חולקים בזה וטוענים שכל מקרה הוא לגופו. חשוב מאוד בשורה תחתונה שהילד יהיה בקשר עם שני ההורים על מנת להעניק לו יציבות רגשית ופיזית.
אלי גולדמן
